השופט ס' ג'ובראן:
לפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע בת"פ 8470-01-12 (כבוד השופטת ט' חיימוביץ) מיום 26.3.2012.
נגד המערער הוגש כתב אישום מתוקן (להלן: כתב האישום), ובו שני סעיפי אישום המייחסים לו שתי עבירות של תיווך בסחר בסמים, בניגוד לסעיף 14 לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973. סעיף האישום הראשון מתאר את תרומתו של המערער בהוצאתה אל הפועל של עסקה בסמים מסוכנים. לפי כתב האישום, בין החודשים יוני 2010 ועד לפברואר 2011, שימש ש.א. כסוכן סמוי, שבינו לבין המערער היתה היכרות מוקדמת. ביום 4.11.2010 דיברו המערער והסוכן מספר פעמים בטלפון וסיכמו להיפגש כדי לדון בענין עסקה לתיווך בסם. לפי הנטען, נפגשו השניים, והמערער הודיע לסוכן כי דיבר עם "האחר", וכי המחיר עבור 100 גרם של סם מסוג קוקאין הוא 33,000 ש"ח. בנוסף, הודיע המערער לסוכן על מיקום הוצאתה לפועל של העסקה. מאוחר יותר באותו היום, התקשר המערער לסוכן ומסר לו על עדכון המחיר, וכי עתה הוא עומד על 35,000 ש"ח. הסוכן השיב לו כי יש ברשותו 32,500 ש"ח, כך שאת יתרת הסכום ימסור לו במועד אחר. לאחר מכן, הגיע הסוכן למקום שנקבע ולאחר כמה דקות הופיע המערער ברכב מסוג מיצובישי, החנה את רכבו, נכנס אל הרכב של הסוכן והתיישב במושב הסמוך למושב הנהג. בשלב זה, מסר הסוכן למערער סכום של 32,500 ש"ח תמורת הסם. כעבור עשר דקות, בעוד המערער והסוכן ברכבו של האחרון, הגיע למקום רכב מסוג הונדה אקורד ובו שניים שזהותם אינה ידועה. נהג הרכב נכנס לרכבו של הסוכן והתיישב במושב האחורי, מסר לו שקית ובה 96.53 גרם של סם מסוג קוקאין, ולקח מהמערער את סכום הכסף שנמסר לו על ידי הסוכן. לאחר מכן, כל אחד הלך לדרכו. ביום 7.11.2010 נפגש הסוכן עם המערער ומסר לו סכום של 2,500 ש"ח - היתרה בגין עסקת הסם.
גם סעיף האישום השני מתאר עסקה בסם מסוכן ואת תרומתו של המערער להוצאתה אל הפועל. על פי כתב האישום, עובר ליום 10.1.2011 קשרו ע.ש.ט. ו-ג.א. קשר ביחד עם אחרים שזהותם אינה ידועה, לבצע עסקת סחר בסם מסוכן מסוג קוקאין עם הסוכן. לשם כך, התקשר ע.ש.ט. עם הסוכן והציע למכור לו סם במשקל של 250 גרם במחיר של 330 ש"ח לגרם. הסוכן הביע רצון לרכוש כמות של 100 גרם בלבד. אך ע.ש.ט ביקש שיקנה את 250 הגרם והשניים תיאמו להיפגש בקיוסק לביצוע העסקה. ואכן, השניים נפגשו במקום המוסכם, וכמה דקות לאחר מכן הופיע המערער בחברת אחר שזהותו אינה ידועה. ע.ש.ט אמר למערער כי הסוכן מעוניין בכמות של 100 גרם בלבד, ובתגובה הסביר המערער כי "הבחור" כבר בדרכו עם הסם בכמות של 200 גרם. בשלב מסוים נתברר שלא ניתן לבצע את העסקה באותו היום והוחלט לדחותה למחרת. בטרם הלכו איש איש לדרכו, ביקש ע.ש.ט. מהסוכן מקדמה של 7,000 ש"ח על חשבון העסקה והאחרון מסר לו 2,000. למחרת, לבקשתו של ע.ש.ט., הגיע הסוכן לביתו. גם המערער הגיע למקום. השלושה הגיעו להסכמה שהסוכן ירכוש סם בכמות של 200 גרם, כשבמעמד העסקה ישלם לע.ש.ט. 33,000 ש"ח, וכעבור מספר ימים ישלם לו סכום זהה. לאחר מכן, שוחח המערער עם ג.א. והודיע לסוכן כי ג.א. ממתין להם עם הסם. הסוכן מסר לע.ש.ט 31,000 ש"ח ועזב את המקום. בסמוך לשעה 10:30 התקשר לסוכן אדם שזהותו אינה ידועה, וביקש ממנו לפגוש אותו על מנת לבצע את העסקה. הסוכן הגיע למקום המוסכם ועצר את רכבו בסמוך לרכב שבו ישב ג.א. במושב הנהג ולצדו אדם שזהותו אינה ידועה. ג.א. יצא מרכבו, נכנס לרכבו של הסוכן, התיישב במושב הסמוך למושב הנהג, הוציא מחולצתו שקית שחורה עטופה בנייר טואלט ובה סם מסוכן מסוג קוקאין במשקל של 199.68 גרם והניח אותה על ידית כסא הנהג. הסוכן לקח את הסם ועזב את המקום. ביום 16.1.2011, שוחח הסוכן עם המערער ו-ע.ש.ט. ותיאם עימם כי ישלם את יתרת חובו לע.ש.ט. בסך 33,000 ש"ח. מסירת הסכום בוצעה באותו היום בסמוך לשעה 17:40.
ביום 4.1.2012 הורשע המערער בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום, וזאת על יסוד הודאתו במסגרת הסדר טיעון, שלא כלל הסכמה בנוגע לעונש, וביום 26.3.2012 נגזר דינו. בית המשפט עמד על שלוש הרשעותיו הקודמות של המערער בעבירות רכוש, סמים ותיווך לסחר בסמים, וציין כי הוא ביצע את העבירות מושא כתב האישום בסמוך מאוד לסיום ריצוי עונש של עבודות השירות שנגזרו עליו בתיק קודם. נוסף על כך, צוין כי שירות המבחן לא בא בהמלצה טיפולית בעניינו, אך התרשם מכנותו של המערער בדבר המוטיבציה לשנות את התנהגותו, והמליץ כי בגזירת עונשו יישקלו גילו הצעיר וההערכה שלפיה מאסר ממושך עלול לחזק אצלו דפוסים עבריינים. בית המשפט עמד גם על ילדותו הקשה של המערער כפי שזו עולה מתסקיר שירות המבחן. כן הודגש הצורך בהחמרת הענישה בקרב המעורבים בסחר בסמים מתוך מטרה למגר את תופעת הסחר בסמים, וההכרח שבהעדפת האינטרס הציבורי על פני הנסיבות האישיות של הנאשם. בהקשר זה שקל בית המשפט לחומרה את כמויות הסם הגדולה (כ-300 גרם), את סוג הסם, את חלקו המשמעותי של המערער בשתי העסקאות ואת עברו הפלילי. אל מול אלה, שקל בית המשפט לקולה את נסיבותיו האישיות הקשות של המערער שהחלו בתקופת ילדותו ואת העובדה שמדובר במאסר בפועל ראשון שיהיה בו כדי לתת ביטוי לשיקולי הרתעה גם מבלי מיצוי הדין עד תום. יתרה מזאת, ציין בית המשפט כי בגזירת עונשו של המערער הובאו בחשבון עונשים אחרים שהוטלו במסגרת כתבי האישום שהוגשו כתוצאה ממבצע הסוכן המשטרתי, וביחס לרכיב הקנס נאמר כי בקביעתו נשקל מצבה הסוציו-אקונומי של משפחת המערער ואת תקופת המאסר שנגזרה עליו. לנוכח כל אלה, נגזרו על המערער העונשים הבאים: 50 חודשי מאסר בפועל; 12 חודשי מאסר על תנאי, והתנאי הוא שלא יעבור תוך שלוש שנים מיום שחרורו עבירה מסוג פשע לפי פקודת הסמים; קנס בסך של 10,000 ש"ח או 100 ימי מאסר תמורתו.
מכאן הערעור שלפנינו.
המערער טוען, בין היתר, כי העונש שנגזר עליו הוא עונש חמור, ואינו נותן ביטוי לנסיבותיו האישיות הקשות, לחרטתו הכנה, להודאתו, לעובדה שמדובר במאסר ראשון, לעברו הפלילי שאינו מכביד, לחוות הדעת החיוביות שניתנו בעניינו על ידי שירות המבחן והעובד הסוציאלי הפרטי ולמחיר הכבד שהוא משלם בבית הסוהר על כך שהודה בכתב האישום בנפרד מחבריו. לגישתו, תפקידו היה יחסית שולי בעסקאות והוא נבע מחברותו עם הסוכן. לטענתו, הוא עשה את האמור בכתב האישום על מנת לרצות את הסוכן ואף לא קיבל כל תמורה כספית עבור זה. מוסיף המערער ומלין על כך שהעונש שהושת עליו אינו תואם את המלצת שירות המבחן ואינו משקלל את השיקולים לקולה באופן מספק. בהקשר זה מפנה המערער את תשומת הלב להליך השיקומי שהחל בו בין כתלי בית הסוהר, ולחוות הדעת של העובד הסוציאלי (מר ירדן אולמן) שהוגשה לבית משפט קמא, וזאת במסגרת הליך שיקומי פרטי שהחל עובר להסדר הטיעון, שהובעה בה העמדה שלפיה על המערכת לפעול ולנסות לסייע בשיקומו של המערער והומלץ בה לתת לו הזדמנות להוכיח את עצמו בהליך טיפולי מחוץ לבית הסוהר. המערער טוען כי "בתי המשפט צריכים להוקיר נאשמים אשר מחליטים שלא לבזבז את זמנו היקר של בית המשפט ואשר נמנעים מלנהל הליכי סרק רבים ומיותרים" (פסקה 18 לערעור) בייחוד, מוסיף המערער וטוען, כאשר כרוך בכך מחיר חברתי כבד. באותו עניין ממשיך המערער וטוען כי בעקבות הודאתו בנפרד הגיעו שני הנאשמים הנוספים להסדר טיעון עם המשיבה והודו במיוחס להם, וזאת לאחר שהבינו שלאחר הודאתו אין עוד טעם בניהול התיק.
המערער מפנה לגזרי דין העוסקים בסוגיה דומה, ולגזרי דין של חלק מהמעורבים באותה הפרשה. כך למשל, ג.א. שהורשע, בין היתר, בעבירת סיוע לסחר בסם מסוכן, הורשע על יסוד הודאתו במסגרת הסדר טיעון ונידון ל-24 חודשי מאסר בפועל. מהפסיקה שצורפה לומד המערער כי העונש שהושת עליו חורג ממדיניות הענישה הנהוגה וכי בית המשפט החמיר איתו יתר על המידה.
מנגד, לגישת המשיבה, המערער היה גורם פעיל בעסקאות הסם המסוכן שבגינן הורשע. לטענתה, אומנם חלקו קטן יותר מנאשמים אחרים, אך במקרה זה מדובר ברף הגבוה של התיווך, הן מבחינת כמות הסם והן מבחינת סוגו. עוד מסבה המשיבה את תשומת הלב לכך שהמערער הורשע בעבר בעבירת תיווך, וננקטה עמו גישה מקלה שאין הצדקה לחזור עליה בשנית. באשר להליך השיקומי שעובר המערער, המשיבה מברכת עליו, אך טוענת כי הוא עדיין בחיתוליו ואין הוא טעם המצדיק הפחתה בעונש. נוסף על כך, הגישה המשיבה, לצורך השוואה, טבלה ובה סיכום של העונשים שהושתו על מעורבים בעסקאות סמים שהוגשו נגדם כתבי אישום כתוצאה מפעילותו של אותו סוכן משטרתי. בהקשר זה נטען כי אין מקום לעשות חישוב מתמטי מדויק בין כל המעורבים בתיקים האלה, שכן לכל אחד יש את נסיבותיו האישיות ולכל אירוע יש את מאפייניו הייחודיים. לטענת המשיבה, הטבלה מלמדת שהעונש שהושת על המערער אינו חורג מרמת הענישה ההולמת.
לאחר עיון בגזר דינו של בית המשפט המחוזי, בהודעת הערעור ובנספחיה ובתסקיר המבחן המעודכן, ולאחר ששמענו את טיעוני הצדדים, הגענו למסקנה כי דין הערעור להידחות.
הלכה היא כי למעט מקרים יוצאי דופן, ערכאת הערעור תימנע מלהתערב בעונש שנגזר על ידי הערכאה הדיונית, אלא אם כן מדובר בעונש החורג "באופן משמעותי מהעונש, שראוי היה להטיל... היינו, שיש בו משום גרימת עוול של ממש..." (ע"פ 419/81 פייביש נ' מדינת ישראל, פ"ד לח(4) 701, 712 (1981); ראו עוד: ע"פ 3091/08 טרייגר נ' מדינת ישראל (29.1.2009); ע"פ 9723/03 מדינת ישראל נ' בלזר, פ''ד נט(2) 408 (2004); ע"פ 1242/97 גרינברג נ' מדינת ישראל (3.2.1998)). המקרה המונח לפנינו, אינו כזה שמצדיק את התערבות ערכאת הערעור, שכן העונש שנגזר על המערער בערכאה הדיונית אינו חורג באופן משמעותי עד שניתן יהיה לומר כי נגרם בעקבותיו עוול של ממש. בהקשר זה הצדק עם המשיבה במובן זה שעונשו של המערער אינו חורג מרמת הענישה ההולמת, וזאת אכן ניתן ללמוד מקשת העונשים שהוטלו על מעורבים אחרים בתיקים שנפתחו עקב פעילותו של הסוכן המשטרתי. כך, שיתכן כי מדובר בעונש חמור, אך בנסיבות העניין אין הצדקה להתערב בו.
למעלה מן הצורך יוער, כי העונש שנגזר על המערער הוא אף עונש הולם בנסיבות העניין. אין לקבל את הטענה שלפיה מעורבותו של המערער בעסקאות הסם הייתה דלה יחסית. מנוסח כתב האישום, שבעובדותיו הודה המערער, עולה כי המערער היה גורם פעיל ובולט בקידום עסקאות הסם, כך שביחס לעבירת התיווך, פעולותיו מצויות ברף העליון מבחינת חומרתן. לא למותר לציין כי העבירה של תיווך היא עבירה חמורה שהעונש המקסימאלי בגינה הוא 20 שנות מאסר, וזאת לא בכדי, שכן במעשה שביסוד העבירה כרוכה פגיעה בציבור רחב, במיוחד כאשר המדובר הוא בכמות גדולה של סם, כבמקרה שלפנינו. באשר למדיניות העונשית בעבירות סמים, יפים דברים שנכתבו בע"פ 4484/05 גונן שגב נ' מדינת ישראל (8.8.2006):
"נגע הסמים מכלה בישראל כל חלקה טובה. כמות המילים שהושמעו באשר לצורך להילחם בנגע זה היא אין סופית. אין לך בית משפט בכל ערכאה שהיא, שלא חוזר על האמירות שעניינן המלחמה שהוקדשה לביעור התופעה, ענישה מחמירה ככלי מרכזי במלחמה זו, והצורך להכות בכל אחת מחוליות הפצת הסם בין אם מדובר בבלדר, ובין אם מדובר במי שמעמדו בהיררכיה באותה פעולה ספציפית שעליה נסוב הדיון, גבוה יותר".
בהתחשב במדיניות ענישה מרתיעה זו, בעברו הפלילי של המערער, בחומרת העבירות שבהן הוא הורשע, ובעונשים שנגזרו על המעורבים בעסקאות סמים שנתפסו כתוצאה מפעילותו של הסוכן המשטרתי, אנו סבורים כי בית המשפט המחוזי איזן כראוי בין כלל השיקולים הרלבנטיים והעונש שהוטל על המערער הוא עונש שאינו חורג מן המקובל בהינתן סוג העבירה שבה הורשע המערער, ודאי לא במידה המצדיקה התערבותנו.
בשולי הדברים יש לציין ביחס להליך השיקומי שהחל המערער, כי לא מצאנו שיש בו כדי להטות את הכף לטובת קבלת הערעור. אנו תקווה שהמערער יצליח להשלים את התהליך השיקומי שבו החל, וינצל את המסגרות הטיפוליות המוצעות לו בבית הסוהר, כך לכשישוחרר תתאפשר חזרתו אל חיק החברה כאדם נורמטיבי. יחד עם זאת, לא ניתן להתעלם מכך שבעברו הורשע המערער בעבירת תיווך ומהעונש (עבודות שירות) ניתן ללמוד שהועדף האינטרס השיקומי על פני שיקולי ההרתעה. בסופו של דבר, המערער לא שינה מדרכיו וחטא בשנית, באופן שמצדיק הטלת עונש בעל אפקט הרתעתי.
לנוכח האמור לעיל, הערעור נדחה.
ניתן היום, ו' בשבט התשע"ג (17.1.2013).